עוד כתבה קצרה

Once I'm at it I decided to add another short article about Andalusian music in general:

יסודה של המוסיקה האנדלוסית במאה התשיעית בימי השושלת העבאסית, בסביבת קורדובה שבספרד. תחילתה במסורת מוסיקלית חדשה שהובאה לספרד מבגדאד על-ידי זיריאב, תלמידו המחונן של אל-מוצלי, אשר ברח מקנאת מורו והתקבל בזרועות פתוחות בקורדובה בחצרו של השליט עבד אל-רחמן השני. בקורדובה פיתח זיריאב את היסודות למוסיקה האנדלוסית כפי שאנו מכירים עד היום, כולל הנובה, הסוגה המאפיינת את המוסיקה האנדלוסית, שיצירתה מיוחסת לו. במהרה התחבבה המוסיקה האנדלוסית על הכול והפכה לעמוד תווך בחיי התרבות והאומנות של ארצות המגרב, אצל מוסלמים ויהודים כאחד.

רק הפתיחות והסובלנות התרבותית כמו זו שאפיינה את ספרד המוסלמית בחברה פלורליסטית בה חיו והשפיעו אלה על אלה, מוסלמים, נוצרים, יהודים ובֶּרבֶּרים, אפשרה את האווירה לצמיחתה של מוסיקה שהיא עצמה תפר בין ערב למערב. למוסיקה האנדלוסית ייחודיות משלה המבחינה אותה מהמוסיקה שהתפתחה במזרחה של האימפריה העבאסית. גורמים שונים מייחדים אותה, ביניהם הקשר עם הסביבה הנוצרית, הכלים המוסיקליים החדשים באנדלוסיה וריחוקם של המוסיקאים והמשוררים שפעלו בספרד, מארצות מולדתם.

המוסיקה האנדלוסית נתפשת כמוסיקה אצילית וחגיגית. כפי שהיה מקובל בימי הביניים, גם המוסיקה האנדלוסית כוללת מסכתות ארוכות של יצירות מורכבות, וכאן תמלילן היה בערבית קלאסית. זוהי מוסיקה ווקלית בעיקרה, בה למלה תפקיד מרכזי ביפויי הצליל והשבחתו. הסוגה המאפיינת ביותר את המוסיקה האנדלוסית היא הנובה-סוויטה, במסורת מזרחית בת חמישה פרקים הפותחת במבוא אינסטרומנטלי, ואחריו שורה של פרקים קוליים נפרדים. לכל פרק טקסט משלו ומאפיינים מלודיים וקצביים המייחדים אותו.עם גירוש המוסלמים והיהודים מספרד, מצאו מוסיקאים רבים מקלט בארצות המגרב, לשם הביאו עימם את תרבות המוסיקה האנדלוסית, שהפכה למוסיקה הקלאסית המקומית.