Impressive Shadow

ok, I was just checking out "Dixe Yid"s blog, and he quoted something from the "Piaczetzna Rebbe" (Aish Kodesh; Moshe Weinberger material) which I think is a great idea.

Let me set it up for you (ayy, such colloquialisms today): For many people (including my accursed little self) the Yamin Noraim are a problematic time; you're basically asking G-d to reward you with another year "to serve Him with" on the back of your changing your wicked ways and accepting certain resolutions for change on yourself for the following year. And for most people (if this isn't you, than: sorry) after Yom Kipur is over, and you're looking back, relieved that G-d hasn't struck you with lightning, the resolutions you made quickly fall to the wind, if not by Succot then by Cheshvan, and if not by Cheshvan then by Chanukah, and the whole thing turns out to have been bogus.

What was suggested (according to the situation I'm setting) is to not look forward from Rosh Hashana for a better future, but to look at Rosh Hashana as that future. In other words the resolutions should be made before the coming year, and you should envision a picture of your potential self by next year. During the year you should attempt to live up to that potential you (and the fact that Rosh Hashana is coming itself could possibly serve as some kind of security that you'll actually change).

..this was expressed very poorly. You should check out the post yourself.

איבוד רגש

רעיון שעליו אני נזכר לפעמיים זה שאין ספק שנתן כותב ספר התורה יתעלה שמו חשיבות מיוחדת למאורעים הסובבים את סיפור יציאת מצריים, ושאפשר ליבחן מתוך כוונת מחבר התורה שהוא שם דגש על היות העם הנבחר שהתורה אליהם תינתן בדרגה רוחנית מרודה לפני ישועתם, ושהמושיע אותם (משה) בעצמו יבוא מעבר ריק מרוחניות. כי בפשטות אפילו החסידים שבבני ישראל לפני מתן תורה לא היו מחוייבים במצוות התורה (שהרי עדיין לא ניתן). ורוב רובם של בני ישראל בוודאי לא רק שלא שמרו על מצוות התורה, אלא ש"ירדו לתוך ארבעים ותשע שערי טומאה". קל וחומר משה, שגדל בתוך תוככי ארמון המלך, ובלי ספק שנחשף להרגלי חיים הפוכים לגמרי מאלו המעודדים בתורה, עד שהוא לא ראה בהם כל עירעור. י

ושלאדם שכזה לא רק שישמור את התורה, אלא שהוא בעצמו יהיה מקבל את התורה מאת הא"לוהים מורה לנו שאפילו לאלו שנכנסו לגדר "נעשית לו כהיתר" לגבי כמה עבירות, ואבדו את רגשם לחומר העבירה, אין בכך כדי להדאיג, שהרי למשה רבינו היו כל עבירות שבתורה כהיתר בצעירותו. ואפילו מעשים שהיו נחשבים לאיסור לבני ישראל אז, למשה, בתקופה מוקדמת יותר בחייו, היו עבירות כאלו "מעשים בכל יום". היו כהיתר שהרי בין-לילה נהיו מעשים מסוימים נחשבים כ"עבירות", ובוודאי שלא יחסו בני ישראל רגישות מיוחדת לעבירות אלו לפני שקיבלו את התורה. י
.
מכאן הרי יוצא לקח להאיש הישראלי שאבד את רגשו לעבירות: בני ישראל "עשו ושמעו" אל מצוות הא"ל בהר סיני, אפילו שהיה קשה להם לפרוש מעבירות החדשות כקושי פרישת התחבושת מן העור מלא-השיער. י