Monday, August 24, 2009

הערה בעניין לבישת טלית מצויצת

מברכנן על מצוות הציצית "להיתעטף בציצית" מפני שאמרו רבותינו שעיקר לבישת הטלית המצויצת היא "כעטיפת הישמעאלים". אם כן, הייתי תמיד שואל לעצמי, למה מנהגינו שוב להוריד את הטלית על הגוף? נכון שבאופן זה אנחנו "מסובבים במצוות" (וגם אפשר שזהו אופן קיום הפסוק "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ"), אבל אם עצם הברכה היא על העטיפה, משמע שכדאי הוא להשאיר אותו ככה לכל אורך לבישתו. ח
ח
יותר נחוץ, אבל, השאלה מהיכן בעצם ידעו רבותינו שצורת לבישתה צריכה שיהיה כעטיפת הישמעאלים דווקא? אלא וודאי שמסורת היא בידם שאבותיהם ואבותינו עטופים כישמעאלים היו לפני שקיבלו את התורה. אבל האם יש איזשהו מסמך היסטורי שלבשו ישראל אי-פעם את טליתותם נופלים על גופם בצורה ששני כנפות הטלית נשארים לפניהם ושתיהם מאחוריהם? האמת שזה שאלה שקשה להסיר מהגדרת ה"צריך עיון", אבל יש רמזים היסטוריים שבתקופת הבית השני שלבשו ישראל ביגוד הדומה לאלו של היוונים והרומאים, ושבלבוש הזה הטילו ציצית, וצורת לבישת הציצית ע"פ התלמוד נמשכת אחרי העידן האחרון, ולא זאת של דור המדבר. עכ"פ רואים אנו שהוסרנו מן כוונה הראשונה שבאופן הלבשת הטלית. ח
ח
הקדמות להערותי: ח
ח
א: חכמי הספרדים מעולם לא ראו תוקף הלכתי בברכת "על מצוות ציצית" מפני שלדעתינו אין עיקר קיום המצווה אלא בעטיפה. עיקרון זה מופיע גם כשרוצה ספרדי לברך על טלית קטן, שצריך גם עליו לברך "להתעטף", וכנראה שצריך שיתעטף בו לפני שלובשו. ח
ח
ב: חכמי המערב (מרוקו) לא ראו כ"כ חיוב בלבישת טלית קטן כל היום תחת הבגדים, כי הרי עצם חיוב הציצית היא אם כבר יש בגד של ד כנפות, להטיל בהם ציצית, אבל בתקופות שלא לובשים בין-כך בגדים של ד כנפות מקיימים את המצווה הזאת בלבישת טלית בת ארבע כנפות פעם אחת ביום דווקא לשם מצווה זו. ואם קִיים כבר את כוונת המצווה (כפי שאפשר לקיימה בחברה שאינו נוהג ללבוש בגדים של ד כנפות) לא צריך שיהיה לבוש טלית מצוייצת כל היום תחת בגדיו, כי לא לבגד כזה כִיוון הכתוב. ח
ח
ג: לפי התלמוד, אחרי שמברכים עליו, יש להוריד את הטלית על הגוף באופן ששתי הציציות יורדות לפניו ושתיהם לאחוריו, לארבע פאותיו. ח
ח

2 comments:

English HillBillies said...

הגה"ה: לכאורה צריך להיות להתעטף

הצעיר שלמה בן רפאל לבית שריקי ס"ט said...

אההה, לא פעם ולא שתיים ולא שלוש כתבתי אותו עם ט! ממש פדיחה. תודה על ההערה, אחי...י