"חכמת יוונית"

אף על פי שהתלמוד אסר את הקריאה ב"ספרים חיצוניים" ולימוד ב"חכמה יונית", כלומר נושאים חילוניים, לפני, ואפילו אחרי, עידן התלמוד עדיין היה דבר זה שנוי במחלוקת בין חכמי ישראל, ובפרט בין חכמי ישראל שבספרד, ובין החכמים המקבילים אותם באשכנז (צפון צרפת, הריינוס שבגרמניה ודרום אנגליה). ח

אפילו שהמציאות היתה שנחלקו חכמי ספרד באין-סוף של דברים, ושבכל עידן באה עלי-ספרד השפעות ומזגים חדשים ושונים, עדיין אפשר לומר שחכמיה אשר חיו ב"תור הזהב" העריכו את חכמות העולם, חכמה יוונית דוקא, ולימודי חול בכלל. בראשם עומד רבי משה בן מימון מקורטובה. הרמב"ם, בלי ספק, עידד ותמך בעיסוק בספרי אריסטו, ובנושאי הטבע והרפואה. הרי דעתם של הספרדים ידועה, אבל מה היתה דעתם של "חסידי אשכנז" בענין? ח

אדם שמגשם את אמונתם של האשכנזים הראשונים, והשפיע רבות על השקפותיהם בעתיד היה, הלא, רבי שלמה בן יצחק מטרואה. רש"י, כידוע, לא כתב ספרי פילוסופיה וגם לא חקר במעשה בראשית. רש"י, מעל לכל דבר אחר, יהיה פרשן ופוסק, ומעולם לא העז להזיז את רגלו מחוץ לארבע אמות של הלכה ש"היו לו לעינים" מיום עומדו על דעתו. לא היתה חסר-תקדים המאמר שבענין הזה רש"י היה המתנגד הכי-הקיצוני של השקפותיו של הרמב"ם. לרש"י ולהנגררים אחר דעותיו לא היתה סיבה כלשהי לעסוק בחכמות ובידיעות מחוץ לחכמת התורה. ח

ההנחה הזאת בדעת רש"י, לדעתי, שגויה ביסודו: הן אמת שרש"י לא עסק אלא בתורה לחוד, ושדברי התלמוד "היתה ללחם יומם", אבל מהיכן ידע רש"י על קשרי הספנים ומיני הזרעים, ערבית וגרמנית אם לא שעסק בלימודים אשר הם מחוצה לדברי התורה?! ידועה היא הגדרתו של רש"י בפי סופרי חייו כ"איש העולם הגדול". לא נהיים ל"איש עולם" בתוך כותלי בית המדרש! אלא וודאי שדעתו של רש"י היתה שלא רק שמותר אלא שרצוי ללמוד על אספקטים של העולם שיעזרו להבנת דברי התורה והמשנה. ומפני ש"לית אתר דלא שליט עליה אורייתא", כמעט וכל ידיעות העולם הכרחיים הם להבנת התורה, שהיא משמשת רק כמדריך השתמשות לחיים אנושיים ולעולם. ח

רעיון דומה מתגלה מתוך דברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק: כל מהותו של דעתו על "עם ישראל בארץ ישראל לפי תורת ישראל" מיוסדים על ההנחה שנגמרה העידן שבו העבודת ה' היתה מתגשם רק בבית המדרש, כבישיבות ליטה ופולין, אלא עתה, כבימי קדם בעם ישראל, עבודת ה' מתגשם גם בחקלאות ארצי-ישראלית, פיתוח טכלוגיה ארצי-ישראלית ושירות בצבא הישראלית נגד אויבינו, כלפני שנגלינו מעל ארצינו. ח

העיסוק הבלתי-מוגבל בתלמוד בזמן הזה מוטעית באותו מידה של אותם אנשים בדור המדבר שהתנגדו לכניסת ישראל לארץ ישראל מפני שחששו שבזריעת שדות וקצירת חיטה יתבטל העם מלימוד התורה. לא ידעו ולא יבינו שזו היא עצם קיום התורה ולא ביטולה! לעסוק בעניני העולם ולעסוק בלימוד על העולם אינם מחוץ לתחום התורה, אלא הם הם גופי תורה, וכאמור. . ח