כשם שהמשכן היה המקום היחידי בו שהה השכינה בעולם הזה, כך ראוי לו לאדם לזכור שגופו הוא מקום משכן נשמתו, ושאין לנשמתו דיור בעוה"ז בלעדי הגוף. ושכל עוד הגוף קיים, נשמתו קיימת, ובאבוד בגוף, אבוד נשמתו. ואל תאמר לי שאסור לומר כן מפני שרוּחַ בְּנֵי הָאָדָם עֹלָה הִיא לְמָעְלָה, ושייגמל לְנשמת חָסִידים כְּמִפְעָלם, כי מצווים אנו על שמירת גופינו ומוזהרים על איבודו מפני שאחר היפרד נשמת האדם מגופו שוב אין ביכלתו לעשות מעשים טובים ולעמוד בנסיון ולקבל שכר, שהוא כל תכלית האדם בעוה"ז. אז במיתת הגוף, במידה מסויימת, כך מיתת הנפש. אם כן חובה קדושה מוטל עלינו לשמור על גופינו מכל וכל. ולא רק לשמור, אלא גם לתקנו בנצרך לו...כמו המשכן ממש! אם היה אחד מקרשי המשכן נוטים ליפול, היה עולה על דעתך לא לתקנו? כן בגוף; אם אחד מחלקיו עומדים להתמוטט, עלינו למנוע את נפילתו, כי בתיקון הגוף כך המשכיותו לאורך זמן. ומה מצווה יותר יש מאשר להאריך את ימינו עלי אדמות. מתפלל האדם לא"לוהיו לחיים טובים וארוכים, אבל הוא בעצמו אינו עושה הפעילויות הנצרכות כדי להאריך חייו. היש צבוע יותר מזה? ח
אם כן, הנחנו שמצווה לשמור על הגוף, אבל המהדר במצווה משפר את מצב גופו כל מה שיוכל, כי בעיה בחלק אחד של הגוף יכול לגרום לבעיות כלליות יותר. ובדידי הוה עובדא שמתארת את הרעיון הזה בבירור: עבדתי לפני שנתיים בבית שחיטה במדינת וויסקונסין. יום אחד הייתי מקשקש באחד הקרסים המיועדים להוביל את ראשי הפרות, ונתקע הקרס בתוך פס היצור, וגרם לתקלה בכל המפעל. יותר מ200 עובדים הושבתו (חצי שעה) מעבודתם בגלל תקלה שנגרם מקרס אחד קטן שנתקע במקום הלא נכון. כמו כן בגוף האדם: בעיה אחת קטנה יכולה לגרום תקלה לכל המפעל כולה. אז על כל פרט קטן שבגוף צריך לשים עין פוקחת לנצרך לו לבריאותו. ח
ועל הקו שזכרנו, העדר "קום עשה" הרי הוא נחשב ללאו בענייני הגוף, כי בחוסר פרואקטיביות הגוף נחלש. מי שאינו מתעמל וודאי שהוא גורם רעה לעצמו, אבל, הייתי נוטה לומר, שאפילו אדם שלחדר כושר אנו מבקר, ואת שריריו אינו מתחזק, גם הוא גורם רעה לגופו בעתיד, בהיותו חלש מדי...ח
אבל כל הפעילות האלו נחשבים למצווה רק אם זוכר האדם לשם מה עושן; לחזק את משכן ה' ולהאריך את ימי שכינת נשמתו בגופו כדי שיוכל לעשות עוד יותר מצוות. אבל אם אין זכר מדברים האלו בלבו כשהוא מביט בהנאה על גופו המתחזק, שוב אין כל מצוה בקיום הפעילות האלו. וכמובן. ח
No comments:
Post a Comment